<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן פ"ח</h1>
<h2>דף כ:</h2>
דם ביצים שאמרנו דוקא כשאי אפשר להסתפק בהם שתהא הביצה מרוקמת אבל אם נפל הספק בדבר זה אסור מעתה אינו דם ביצים אלא דם אפרוח. דביצים אינן מין בשר דביצא פירשא בעלמא היא ודם דידה אינה אלא מדרבנן. ועל דם ביצים כתב הר"ם במז"ל ביצה שנמצא עליה קורט דם אם על החלבון שהוא הריר הלבן שבחוץ זורק הדם ואוכל השאר ואם על החלמון שהוא האודם שבפנים אסורה כלה ע"כ. וטעם הדבר לפי שהקורט הזה הוא זרע הזכר הקשור בראש הכד של ביצה ומשם תחלת יצירת האפרוח ולפיכך אם על החלבון זורק הדם ואוכל השאר שעדיין לא נתפשט כלל בביצה ולא התחילה שם יצירה אבל אם על החלמון נתפשט כאלו נאחז בכולה ולפיכך אסורה כלה דהכי קים להו לרבנן שכך היא שתחלת היצירה וה"ה אפילו נמצא בביצה בת יומה דלא פלוג רבנן. והרשב"א ז"ל [בתורת הבית הקצר בית ג' שער ה'] כתב בד"א בביצה הראויה לגדל אפרוחים אבל שאינה ראויה לגדל אפרוחים כגון דספנא מארעא אין הביצה לעולם אסורה בידוע שאין זה דם אפרוח אלא זורק הדם ואוכל השאר בכל מקום ומה הפרש יש בין זה לדם דגים שיש בו קשקשים שהוא מותר י"ל לפי שהחמירו בדם ביצים כל שהוא בעין מפני שיש דם בביצים שהוא אסור דבר תורה כגון ביצה מרוקמת ע"כ.
וכתב הבעל העיטור ז"ל דאפילו כי נמצא על החלבון צריך שימצא בקשר שלה בראש החד של ביצה ואם אינו בקשר אסור. והר"י מקורביל ז"ל כתב ודם ביצים אסור מדרבנן אם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר והוא על החלבון זורק הדם ואוכל השאר. ואם הוא על החלבון בלא קשר גם הדם מותר. אך אם נתפשט חוץ לקשר (על) החלבון כל הביצה כולה אסורה. וכן אם נמצא על החלמון אפילו בלא קשר אסורה כלה. ויש שאין אוסרין על החלמון כל הביצה כשמצאוהו על זורק הדם ואוכל השאר ואם ספק אם על חלמון או על חלבון הוי ספק דרבנן הקשר אבל שלא על הקשר ולקולא עכ"ל. והר"ש ז"ל כתב כל זמן שאין דם כלל על הקשר הכל מותר בין בחלמון בין בחלבון ויש שאין רוצים לסמוך על זה אלא קולפין מקום הדם אף כשנמצא במקום אחר בביצה ויש מי שכותב שאם כשקולף הדם מעל החלמון נקרעת החלמון כל הביצה אסורה.
והר"ף ז"ל כתב בספר (הערוך) [ר' ברוך] פי' ג' דרכים יש בדם ביצים אם נמצא חוץ לקשר ואינו על הקשר כלל אז זורק הדם ואוכל השאר בין בחלמון בין בחלבון. ואם נמצא על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אז כל הביצה כלה אסורה [ואם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בזה יש חלוק בין חלבון וחלמון דבחלמון אפילו כל הביצה כולה אסורה ובחלבון זורק את הדם ואוכל את השאר וכן נהגו העולם] עד כאן לשונו. והרא"ה ז"ל כתב דעת רבו שאם נמצא על החלמון כלה אסורה ודעתי (אני) [נוטה] שעל החלבון כלה אסורה לפיכך אני אוסר למעשה בכלן ע"כ. והרשב"א ז"ל כתב נמצא על החלמון כל הביצה אסורה ועל החלבון זורק הדם ואוכל השאר בכל מקום שהיא (על החלבון) וזה דעת הגאונים ז"ל ולהורות הלכה למעשה ראוי לחוש לכלן ואין מורין בה להתיר אלא כשנמצא על הקשר של חלבון בלבד שאינו מתפשט חוץ לו כלל או שנמצא על החלבון ולא נתפשט לקשר. קשר זה הוא בראש (הכד) [החד] והוא דבר שנתפס בה מזרע הזכר וניכר הוא לעין עכ"ל.
וכתב הרב בעל התרומה ז"ל [סי' כ"ז] ועל זה צריך לכל בעל נפש לבדוק כל הביצה אם יש בה דם וכן נהגו ומה שאין בודקין אותן כשהם מבושלין בקליפתן טעמא דאזלינן בתר רובא ואע"פ (כ)שבודקין אותן כשמבשלין אותן במחבת או כיוצא בו בלא קליפה חומרא בעלמא הוא דלא מחזיקין איסורא ואם לא בדקן מותרין עכ"ל. ויש מי שכותב כי מה שאמרו זורק את הדם ואוכל את השאר כגון שאינה אפויה ומבושלת אבל אפויה ומבושלת אפילו לא נמצא דם אלא על הקשר אסורה.
[אין חיבין כרת אלא על דם] שהנפש יוצאה בו אבל דם התמצית ודם האיברים כגון דם הטחול ודם הכליות ודם הביצים ודם המתכנס בלב בשעת שחיטה ודם הנמצא בכבד והשותת בתחלת הקזה ובסוף הקזה כשיתחיל הדם לפסוק אין חייבין עליו כרת אבל אכל כזית ממנו לוקה. ויש אומרים שדם הלב הוא בכרת כי בשעת יציאת (נשמה) [הנפש] הלב שואב מדם הבהמה.
<h2>דף כא:</h2>
דם האדם אסור מדבריהם והוא שפירש משום מראית העין שלא יאמרו דם בהמה או דם עוף אבל דם השניים מוצצו ובולעו ואינו נמנע. וכתב הרשב"א ז"ל [שם בית ג' שער ה'] וכן דם דגים אם יש בו מוכיח שהוא דם דגים מותר ואע"פ שכנסו בקערה אם יש בו קשקשים הרי הוא מותר וכן בדם חגבים. ויראה לי שמכאן אנו לומדין שאין דמים אלו אוסרין תערובתן ק"ו הדברים ומה הן עצמן מותרין בשיש להן מוכיח כ"ש כשנתערבו שאין ניכרין בתערובתן שהן מותרין שלא נאסרו אלא בעין ומשום מראית העין עכ"ל. הרי שנשך פתו ומצא [עליה דם גורר את הדם ואח"כ אוכל שהרי פירש].
